מלכה יצחק עבודות חשמל בע"מ נ' אנדי הנדסה ייזום וביצוע בע"מ

החלטה

בפני בקשה שהגיש ב"כ הנתבעת והמכוונת לכך, שאפסול עצמי מלהמשיך ולדון בתיק זה.

אומר מיד, שאין בבקשה כל ממש, ומטעם זה, הודעתי לצדדים על אתר, בתכוף לאחר שמיעת הטיעונים, על דחיית הבקשה. להלן נימוקי הדחיה:

1."הנחת העבודה" העומדת בבסיס היחסים שבין בית המשפט, לבין מי שהם "צרכנים" של עבודתו, ובכלל זה, של עורכי דין היא – שבין הצדדים מתקיים כבוד הדדי.

2.על פי השקפתי, כאשר עורך דין מטיח בבית המשפט ,שאיננו מוכן אפילו לשמוע הצעת פשרה – יש בכך משום ביטוי של אי כבוד. בעל דין יכול שלא לאמץ הצעת פשרה שהועלתה על ידי בית המשפט. בנסיבות מסוימות, הוא גם זכאי להודיע לבית המשפט, שהוא מעדיף למצות את ההליך השיפוטי .אבל, הוא אינו זכאי לסכור את פיו של בית המשפט, ולומר באופן בוטה – כלל איני מוכן לשמוע הצעתך. הדגש בסיטואציה הנדונה הוא פחות על שאלת ה "מה", ויותר על שאלת ה "איך".

3.מתוך רקע הדברים הבנתי, שאי הנכונות של ב"כ הנתבעים לשמוע הצעת פשרה, איננה נובעת מיחס לעומתי כלפי בית המשפט. אלא הדבר נובע מתוך "התחשבנות" כלשהי בין ב"כ בעלי הדין. הבנתי, שמדובר בהמשך להתנגשות שהיתה ביניהם גם בהליך גישור, ואשר גרמה לסיכולו של ההליך.

4.על אף שכוונת הדברים היתה ,אולי, לגרום לתובעת לנהל את התיק בלי "קיצורי דרך", האופן שבו ב"כ הנתבע פנה לבית המשפט – תוך כדי שבית המשפט מנסה להציע הצעת פשרה – איננו יכול להתקבל כצורה לגיטימית של שיח בתוך אולם בית המשפט. אין מדובר רק בתוכן הדברים, בעיתוי של השמעתם, אלא מדובר גם בדברים שאין הכתב יכול לשקף. הכוונה לטון שבו נאמרו הדברים, למימיקה של פניו של ב"כ הנתבעת. הסך הכולל של תוכן הדברים, וצורת הביטוי, היתה כזו, שחייבה תגובה.

5.נראה לי שהתגובה הראויה היא, שהמוסדות הרלבנטיים של לשכת עוה"ד, יבחנו את התנהגותו של ב"כ הנתבעים, ויאמרו את דברם. כשאחד הנושאים שבהם עוסקים עורכי דין ושופטים, הוא התדרדרות רמת השיח בבית המשפט – גם ענין זה יכול לשמש כנושא לדיון.

6.אני סבור, בכל הכבוד, שפניה זו של בית המשפט אל מוסדות הלשכה, היא פניה לגיטימית, ובמקרה זה, אף הכרחית.

7.אין בפניה זו, כשלעצמה, כדי להקים חשש של משוא פנים. כידוע, תחושתו הסובייקטיבית של בעל דין, איננה מקימה, כשלעצמה, חשש ממשי למשוא פנים. ראו: י. מרזל: דיני פסלות שופט, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, 2006, עמודים 189-194 והאסמכתאות שם.

8.לכאורה, די היה בדברים אלה כדי להביא לדחיית הבקשה. מעבר לצורך, ואף שהדבר אינו דרוש לצורך ההכרעה בבקשה, אני מבקש להתייחס גם לשתי טענות עובדתיות, שהעלה ב"כ הנתבעת. הטענה הראשונה היא, שבית המשפט נהג באופן פסול כאשר נזקק להשוואה בין הליך זה, לבין משחקי קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים. לטובתו של ב"כ הנתבעת אניח, שהוא לא שמע, או לא הבין את ההשוואה שנערכה בבדיחות הדעת. אחת השאלות בדיון היתה אם מדובר בהסכם פאושלי. אכן אמרתי, שהצורה של ההסכם, מספר שורות בודדות, מזכירה את ההסכמים שהנהלת בית"ר ירושלים בעבר הרחוק, נהגה לחתום עם חלק מהשחקנים, על גבי מפית של בית קפה. כאמור לעיל, מדובר בהשוואה אסוציאטיבית שנאמרה ברוח טובה וקשה להבין את תרעומתו של ב"כ הנתבעת.

הטענה השניה נוגעת לאופן רישומו של פרוטוקול הדיון. ב"כ הנתבעת טען כאילו הפרוטוקול איננו משקף את המהלך הנכון של הדיון. ככל שב"כ הנתבעת ניסה לבסס טענה כאילו מלכתחילה הסכים לשמוע הצעת פשרה ורק שינה את דעתו לאחר מכן, אני סבור, שאין בעובדה זו כל חשיבות. העובדה החשובה והמטריאלית היא, שב"כ הנתבעת שיסע את דברי בית המשפט ואמר: "אני לא מעונין לשמוע הצעת פשרה". אין בהסכמתו המוקדמת של ב"כ הנתבעת לשמוע הצעת פשרה, ולא כלום. התרשמותי הברורה היא, שב"כ הנתבעת נזקק לטענה מלאכותית כדי "לפוצץ" הצעת פשרה אפילו טרם השמעתה, כצעד טקטי, שעליו החליט מראש, והכל כנראה במסגרת "ההתחשבנות" בינו לבין ב"כ התובעת.

9.גם לאחר שהצדדים השמיעו טענותיהם בענין טענת הפסלות, שבתי ופניתי אל ב"כ הנתבעת והודעתי לו, שאינני רואה בבקשה עילה של ממש שמצדיקה פסלות. הצעתי לו למשוך את בקשתו. ב"כ הנתבעת עמד על כך, שהבקשה תשקל ותוכרע.

10.בנסיבות הענין, אני מחייב את הנתבעת בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,500 ₪ ובהוצאות לטובת התובעת בסך של 2,500 ₪.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ג, 20 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: